מפלגת עוז

״לא שלום ולא ביטחון יהיו אפשריים כל עוד האידיאולוגיה הפלסטינית הבנויה על שלילת הציונות תמשיך להתקיים.״ (מתוך הספר ״שיבה באוקטובר״)

בפברואר 1947 הסביר שר החוץ הבריטי ארנסט בווין בנאום לפרלמנט הבריטי את כישלון בריטניה במילוי כתב המנדט: ״ממשלת הוד מלכותו עומדת בפני סכסוך עקרונות שאינו ניתן לפיתרון (Irreconcilable)… העיקרון החשוב ביותר ליהודים הוא הקמתה של מדינה יהודית ריבונית. העיקרון החשוב ביותר לערבים הוא להתנגד בכל מחיר להקמתה של מדינה יהודית ריבונית בחלק כלשהו של שטחי המנדט״. 

מאז ועד היום מהות הסכסוך לא השתנתה – היהודים רוצים מדינה, וערביי המנדט, הידועים כעת כפלסטינים, נחושים להתנגד בכל מחיר לכך שליהודים תהיה מדינה. זו אינה מחלוקת על טריטוריה. זו מחלוקת על הזכות להתקיים כעם ריבון בביתו. האלימות, המלחמות, הטרור, הסבל – כולם תוצאה של שלילת הזכות של יהודים להחזיק בית לאומי בחלק כלשהו של ארץ ישראל. אתגרי הביטחון ומדיניות החוץ של ישראל נגזרים משלילה זו. 

שלום, במלוא מובן המילה של שלום, ייכון אך ורק כשהערבים בכלל והערבים הפלסטינים בפרט יסיימו את מלחמתם בת יותר ממאה השנים כנגד הציונות. שלום ייכון רק כאשר האידיאולוגיה הזו, שהביאה לכל כך הרבה סבל והרס, ושאפשר לתאר כ״פלסטיניזם״ – המאחדת מיליוני ערבים בעזה, בגדה, בירדן, בסוריה ולבנון וברחבי העולם – תוחלף בשאיפה חיובית להתקיים לצד מדינה יהודית ולא במקומה, תוך הפנמה שהמשמעות היא שמיליוני פלסטינים, בוודאי אלה החיים בעזה, בגדה ובירדן אינם ״פליטים מפלסטין״ ואינם זכאים להתיישב ולהתאזרח במדינת ישראל הריבונית בשם ״שיבה״. 

החזון של מפלגת עוז הוא חתירה מתמדת לשלום המתבסס על נטישת ״הפלסטיניזם״ לטובת הכרה ערבית בזכותו השווה של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית – ציונות ערבית. זהו חזון שגם אם לא יתממש מחר בבוקר, הוא צריך להיות הרעיון המארגן של מדינת ישראל בתחומי החוץ והביטחון וממנו ייגזרו הפעולות היומיומיות. אחרי עשרות שנים של נסיונות להשיג שלום באמצעות קיצורי דרך שלא קירבו אותנו כהוא זה להשגת שלום אמת, דווקא חזון ארוך טווח, אליו חותרים יום יום באורך רוח, יכול להוביל להישגים, ואולי אפילו מוקדם מן הצפוי.

מדינת רווחה מתקדמת, הפועלת כל העת להגדיל את החירות, איכות החיים והרווחה של תושביה, נשענת בראש וראשונה על רעיון הערבות ההדדית. הנכונות לשלם מסים שמממנים שירותים ציבוריים איכותיים בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והתחבורה, המאפשרים לאזרחי המדינה לממש את מלוא היכולות שלהם, נובעת מההנחה שמתקיימת מידה של סולידריות וערבות הדדית בין השותפים לחברה.

בישראל, עד להגעה לשלום המיוחל, הנכונות להגן על המדינה משקפת באופן העמוק ביותר את ערך הערבות ההדדית. לכן, החברה הישראלית כולה – יהודים וערבים, גברים נשים, חילונים, חובשי כיפה וחרדים – תידרש להיות חברה מגויסת להגנתה, ולמען הבהירות: גיוס והגנה משמעותם שירות צבאי. ככל שיש שירותים שהמדינה נדרשת להם, הם יוכנסו תחת הצבא כדי להבטיח אחידות בשירות לכל.

מפלגת עוז תפעל לכך ששירותי חינוך ממלכתיים, בריאות ציבורית, תחבורה ציבורית ותשלומי רווחה יינתנו באופן איכותי ושוויוני אך ורק לאלה המשרתים בצבא ולמשפחותיהם. לאחר שצווי גיוס יישלחו לכולם – כך שלכל אזרחי ישראל תינתן ההזדמנות לקחת חלק באופן שווה – מי שעדיין יסרבו לתרום את חלקם בשירות הצבאי ובהגנה על המדינה יבהירו בכך שהם הוציאו עצמם מן הכלל ואין להם, לכל הפחות, חלק בערבות ההדדית הבאה לידי ביטוי בשירותי המדינה, ויידרשו לשלם תשלום מלא ככל שיבקשו את השירותים הללו.

במשך מאות שנות גלות, כשמצבם של היהודים היה נתון בידי גורמים זרים ושהותם היתה על תנאי, התפתחו אופני מחשבה ומנגנוני התמודדות לטובת הישרדות תחת תנאים של חולשה וארעיות. אך אותם מנגנוני הישרדות, כגון: העדפת העכשיו על פני עיצוב העתיד, ציפייה למשיח על פני פעולה בהיסטוריה, התמקדות באויבים פנימיים במקום באויב החיצוני, אינם מתאימים לחיים במדינה הריבונית של העם היהודי. רבות מהבעיות של מדינת ישראל נובעות מכך שעדיין לא הושלמה המהפכה התודעתית מחיים בגלות לחיים ריבוניים. לכן, בשלל נושאים שעל הפרק, בבסיס הפיתרונות הנדרשים עומד בראש וראשונה הצורך לעבור שינוי תודעתי.
למשל:

בנושא החוקתי והמשפטי, הפיתרון למאבק בין הרשות השופטת למבצעת (ככל שבאמת רוצים לפתור את הנושא ולא להשתמש בו כמאבק על הבעלות על המדינה) נמצא בחיזוק הרשות היחידה הנבחרת והמייצגת את הריבון במדינה – הכנסת. גם מערכת המשפט וגם הממשלה נדרשות להשיב לכנסת סמכויות שנלקחו על פני שנים ולהכפיף עצמן לריבונות הכנסת, כשגם הכנסת מצידה צריכה לשקף, באיכות חבריה ובהתנהלותה, את היותה הגוף המייצג את הציבור כולו.

(קישור לניר העמדה שהוגש לנשיא המדינה על-ידי ד״ר שני מור ואני בנושא פתרון המשבר המשטרי: https://ozparty.co.il/wp-content/uploads/2025/10/השבת-הסמכויות-לכנסת-וילף-ומור-1.docx)

או למשל, בנושא הגבולות וההתיישבות העיקרון צריך להיות פשוט: בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל כל האזרחים שווים והתיישבות תהיה רק בשטחים בריבונות. משחקי החומה ומגדל המתנהלים מול צה״ל כאילו מדובר בצבא העות׳מאני או הבריטי והוראות השעה בשטחים חייבים להתחלף בהכרעה ריבונית שעוברת דרך כנסת ישראל. כלומר, בהחלט אפשר לספח שטחים למדינת ישראל, אך התיישבות ישראלית תתקיים רק בשטחים שסופחו למדינת ישראל והפכו לשטחים שבריבונותה המלאה כשההחלטה על כך עברה בכנסת.

או למשל, בנושא ישראל כמדינה יהודית, גם כאן, העיקרון פשוט – יקבע הריבון ולא הרבנים. במדינתו הריבונית של העם היהודי הרבנים יכולים למלא תפקיד כמורים ופרשנים ומנהיגי קהילות, אך לא כמקור סמכות של המדינה ובוודאי שלא במימונה. ככלל, המדינה לא תממן שירותי דת ואנשי דת ואלה יהיו במימון הקהילה בלבד, ככל שתרצה ותבחר בכך. חשוב להדגיש, אם אין זה ברור, שאין קשר בין מימון שירותי דת לבין היותה של מדינת ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי.

או למשל בנושא חינוך, קיומה של מדינה ריבונית בכלל תלוי בחינוך ממלכתי בשפה משותפת לכל אזרחיה שבמדינה יהודית בפרט זו השפה העברית. העיקרון המנחה הוא שהמדינה תממן אך ורק חינוך ממלכתי בשפה העברית. בתי ספר ממלכתיים יוכלו לכלול לכל היבטים ייחודיים כמו לימודי טקסטים יהודיים, או לימודים בשפה הערבית, אך הבסיס המשותף לכל יהיה חינוך ציבורי ממלכתי בשפה העברית. תלמידים הלומדים המערכות הללו (היחידות שמדינת ישראל תממן) יהיו זכאים לכל השירותים הציבוריים ללא קשר לשירות הצבאי של הוריהם.

או למשל בנושא המרחב הציבורי, החוק והסדר: המשמעות של תודעה ריבונית היא ההבנה שהשלטון והמשטרה אינם כח זר ויש עניין משותף לכל אזרחי המדינה בחוקים ברורים, באכיפה עקבית ושווה ובסדר במרחב הציבורי בכל שטחיה הריבוניים של המדינה. הדבר תקף גם לצורך בתכנון ארוך טווח בכל התחומים הציבוריים מתשתיות תחבורה, אנרגיה ומים למדינה שצפויה להיות צפופה אף עוד יותר.

לבסוף, מרכיב מרכזי של ריבונות שהכרחי למימושה המיטבי הוא שירות ציבורי איכותי. למדינת ישראל אין תרחיש בו היא גולשת לאיטה למדינת עולם שלישי בינונית וחסרת תפקוד. בהינתן שמדינת ישראל מוקפת אויבים אמיתיים שרוצים בסיום קיומה הריבוני, הרי שכל חולשה פותחת פתח למתקפות רצחניות שמטרתן להביא לקץ המדינה. מדינת ישראל במיוחד אינה יכולה להתקיים במצב שבו הממשלה, נציגי הציבור בכנסת והמגזר הציבורי אינם מאוישים על ידי מיטב האנשים שיש לעם היהודי ולאזרחי המדינה להציע. העיקרון המנחה חייב להיות לקדם אנשים ראויים, בדגש על נשים ראויות ומנוסות שהוכיחו עצמן מול אתגרים קשים במגזר הציבורי, למוקדי קבלת ההחלטות בממשלה, בכנסת ובמגזר הציבורי.

מתוך הכרה שבעיה תודעתית זו עומדת בבסיס בעיות רבות במדינת ישראל, מפלגת עוז תפעל לסיום היבט זה של המהפכה הציונית ולמימוש מלא של הריבונות הישראלית בשטחה הריבוני, בשלל המובנים המתוארים למעלה.